"בוא, זארה זה המקדש של הישראליות באתונה"
אקרופוליס? יש יעד יחיד שהישראלים לא יחמיצו בבירת יוון, והוא דווקא ספרדי. שיחות עם התיירים שמעדיפים שיטוט בין סניפי זארה על אבנים שבורות במוזיאון
אחת התופעות המרתקות באתונה היא הריכוז המרשים של הישראלים בסניפי זארה, ובמיוחד בשני הסניפים רבי-הקומות שברחוב השופינג ארמו. "היו יותר ישראלים מבגדים", דיווחה ידידה שנכנסה לאחד מהזארות והמתינה דקות ארוכות בתור למדידה.
החלטתי אפוא לשים את נפשי בכפי ולפקוד את סניפי זארה של מרכז אתונה כדי להבין מדוע הישראלים שמגיעים לבירת יוון - מהערים המפתות בעולם מבחינת היסטוריה, אוכל וחיי רחוב - יקדישו את זמן החופשה הקצר לשהות בחלל סגור, שמוכר אופנת בייסיק שאינה כלל ועיקר יוונית.
את ספיר מהמושב הדתי זמרת שבעוטף עזה אני פוגש באחת מקומות האמצע בסניף שבשלהי רחוב ארמו. היא הגיעה עם חברה. ושתיהן עושות את הבלתי אפשרי, ומצליחות למשש כל חצאית, מכנסיים ואבזם שנמצאים על המדפים, תוך כדי שהן אוחזות בשקיות עמוסות וכבדות. ספיר וחברתה מספרות שהן נורמליות יחסית. יש להן חברה שלישית שמתעכבת בקומה למטה, כי היא מכורה הרבה יותר. בכל מקרה, לספיר מגיע לכייף. זה הטיול הראשון שלה מאז ה7 באוקטובר, שהתחולל לא רחוק מהמושב. המושב לא נפגע, אבל רוב תושביו פונו למלונות הרצליה. ספיר התקשתה לטוס לחו"ל, כי הבעל גויס למילואים והיא הופקדה על הילדים. אבל בסופו של דבר, אפשר להכריז על נצחון מוחלט: היא נסעה עם החברות לחו”ל, וללא הילדים. זו אחת הסיבות שהיא משקיעה ברכישת כל כך הרבה בגדים, כפיצוי למשפחה שהופקרה בחזית.
-למה לא לרכוש כבר בזארה בישראל?
הפערים משמעותיים. מעל חמישים אחוז.
-לאיזה עוד מקומות אתן מתכננות ללכת באתונה?
יש עוד סניף של זארה בקניון, הבנתי ששווה לקנות שם.
-התכוונתי, חוץ מזארה?
אקרופוליס וברים.
אני מבקש לבחון את הרכוש הרב שספיר צברה. השקית שלה גדושה בערימות על ערימות של בגדים מקופלים ודחוסים בצפיפות, בעיקר לילדים. "עד עכשיו קניתי משהו כמו שלושים פריטים, אני מניחה שבסניף הזה, אקנה ארבעים פריטים לפחות", היא מכריזה.
צליל מקטובי, מדריכת טיולים: "אם אתה רואה אנשים עם שקיות זארה ברחוב באתונה, זה רק ישראלים. מי שבאה לסופ"ש קצר, מגיעה עם מזוודה חצי ריקה. למלא ולעוף."
אף שבסניף יש הרבה ישראלים, הם שומרים על פרופיל נמוך, אולי כי בזארה יש פה ושם גם ערבים, והתקופה מתוחה. לדעתי, זה מקום שהדו קיום פועל בו היטב. המטרה של כולן היא אחת: לקנות כמה שיותר בגדים ובזול – אולי היה צריך לערוך משא ומתן להסכם שלום בחנות זארה, במהלך עונת הסייל.
רוב הישראליות, בכל מקרה, לא בעניין להתראיין. לדעתי, הן חוששות שזה יסיט אותן מהמטרה הנכספת. הישראליות מגיחות אל הסניפים בחוליות קטנות, כשבדרך כלל, בכל להקה יש אחת שממש מכורה לזארה. "לא ישנתי 40 שעות והיא גררה אותי לפה, אז אין לי כח להתראיין", מחתה לקוחה. חברתה המכורה לא רצתה לבזבז את זמנה עלי והתנצלה, "במחילה", כשידיה ועיניה לשנייה לא נוטשות את הבגדים הנכספים.
הרבה מהנשים שאיתן שוחחתי, הגיעו רק היום לאתונה. למשל ירין מבית שאן, סיפרה שהן נחתו, הניחו את המזוודות במלון וישר יצאו לחנות שברחוב ארמו. "באנו לראות ולהתרשם מהחנויות".
-איך זה נראה בינתיים?
"נהדר".
-לא קניתם כמעט כלום.
"זה רק סיור התרשמות. מחר נגיע ונקנה".
-ומה התכניות להמשך הביקור באתונה?
"לחפש עוד סניפים של זארה".
בזארה בארמו, אני גם פוגש את עידו לוי, 12, ואת אחיו רני, 8, שהגיעו עם אימם ממבשרת ציון. האם אומרת לי "זה כיף שפה זה זול יותר מישראל". היא מסרבת להסגיר את שמה, ומבקשת שהציטוט כאילו יגיע מילדִיה עידו ורני. "פה יותר כיף מזארה בארץ, כי יש יותר דברים יפים", מוסיף עידו.
"יש פה דברים יותר מועילים", מוסיף רני הקטן ברשמיות משונה. לא בטוח אם הוא מבין את משמעות המילה 'מועילים', אבל הוא נהנה להגות אותה.
לא כולן נשאבות לטרנד. תמר, פעילה חברתית שמבקרת לא מעט את אתונה, לא מתייחסת לזארהמאניה באהדה: “כבר בביקורת דרכונים כולן מסביבי מפעילות את חשבון הזארה שלהן, זה מטורף. אני לא מתקרבת לזארה באתונה יותר, הספיקה לי פעם אחת בארמו והצרחות בעברית”.
צליל מקטובי, 44, היא מבעלי "הסודות של אתונה". הסרטון הכי פופולרי בדף של חברת לא עוסק בסוד כמוס במיוחד, אלא בסניף זארה נוסף שנפתח במרכז. זה ריל המשך לפוסט המדווח על הסניף בארמו. הפעם מקטובי המליצה בהתרגשות על "סניף הרבה יותר יוקרתי, אירופאי".
"אם אתה רואה אנשים עם שקיות זארה ברחוב באתונה, זה רק ישראלים”, אומרת לי מקטובי. “כשהם מגיעים לזארה, הם עושים שופינג כמו מטורפים. בישראל, זארה היא חנות יוקרה, פה היא נחשבת לא יוקרתית במיוחד. הרבה ישראליות באות לאתונה בגלל השופינג. יש כאלה שבאו לראות תרבות אחרת. אבל מי שבאה לסופ"ש קצר, מגיעה עם מזוודה חצי ריקה. למלא ולעוף."
מקטובי ומדריכי טיולים נוספים סיפרו לי שההתרגשות בקופות, שאפשר לכנות "אפקט זארה" או "סחרחורת זארה", מביא גם למקרים רבים של כיוס: "זה קורה ליד הקופות בכל הבירות האירופאיות. הישראליות משלמות, ומחזירות את הארנק לתיק, בלי לסגור את התיק. הן סוגרות אותו רק מחוץ לחנות. ואז הן קולטות שאין ארנק".
-איך את מסבירה את האובסס של הישראלים לזארה?
"אם תלך למדינה שבה המחירים באותה רמה כמו בארץ שלך, אין סיבה שתעשה קניות כמו מטורף. תסתובב, ותקנה בגד אחד. אני לא רואה נשים ממדינות אחרות עושות שופינג כמונו. בגלל הפרשי המחירים, רק הישראלים בטירוף של קניות."
-מה הסניף האהוב על הישראליות?
"הן הולכות לכל הסניפים, עוברות מסניף לסניף, כי התצוגה שונה בכל סניף. למשל בסניף מסוים מציגים את הג'ינסים האלה מקדימה ולא את השניים.”
-את לא רומזת למטיילים בסיורייך שהם באחת הערים המעניינות בעולם, ועדיף לא לבלות בזארה?
"כל אחת באה לדברים אחרים. לא כולן מחפשות היסטוריה ותרבות, יש כאלה שרוצות שופינג שופינג שופינג. מסעדה באינסטגרם ואז שופינג והביתה".
-אז ב"סודות של אתונה" הכי הצליח דווקא ריל על זארה, שהיא לא כל כך סודית.
"אנחנו מכינות פוסטים לפי מה ששואלים אותנו".
אחרי שתי החנויות בארמו, אני מדדה בחום אל הסניף ברחוב סטאדיו, 7 דקות משם. זו חנות מרווחת קצת יותר, ויש בה גם קומת כלי בית. שם אני מצותת לילדות ישראליות כבנות עשר המשוחחות באריכות על סוגי ג'קוזי. כנראה ההורים השאירו אותן להמתין, כשהם בקדחת הקניות.
הישראלים בסניף סטאדיו לא ששים להתראיין, אז אני מדשדש חזרה לעבר רחוב ארמו. רחוב ארמו מכונה על שם שליח האלים הרמס והוא אחד מעשרת הרחובות המסחריים היקרים באירופה. הרמס היה מצד אחד מגן המטיילים והסוחרים, אבל גם פטרון הגנבים, כך שבוודאי היה מזדהה עם "אפקט זארה".
בארמו, מתנהלת לה הפגנה לא גדולה. כשלושים מפגינים חביבים נושאים שלט ארוך צבוע ביד ומחלקים פרוספקטים, ומישהו נואם סיסמאות עם מגפון. אחד המפגינים מספר לי שזו הפגנה של עובדי הקמעונאות, שמשתכרים שכר מינימום של 880 יורו שהופכים ל740 נטו וכך נאלצים לנסות לשרוד עם סכום נמוך מ3000 ₪ ואיתם לשלם על שכר דירה, אוכל וחשמל. הישראלים נוטים לראות את היוונים כטיפוסים חייכנים ונטולי דאגות. אבל מבחינה חברתית, המצב של היוונים טרגי. גם אם מדדי המאקרו של יוון התייצבו מאז המשבר הכלכלי והחובות ירדו, השכר עולה באיטיות, והמחירים מאמירים בזריזות. השכר נטו ביוון הוא הנמוך ביותר באיחוד האירופי, וכ20% מהיוונים חוששים שיסולקו מדירתם השנה, פי כמה יותר מכל מדינה באיחוד. עם כל השמש והריקודים, זו המדינה העצובה ביותר באיחוד האירופי. רק 20 אחוז מהיוונים אופטימיים לגבי העתיד ו55% פסימיים. המדינה מדורגת הכי נמוך באיחוד מבחינת שביעות רצון מהחיים, עם ציון ממוצע של 4.5.
אני מאחל בהצלחה למפגינים וחוזר למיזוג של זארה, מביט במוכרות ובמאבטחים סביבי, שמהלכים בביטחון רב, ומהרהר איך הם סוגרים את החודש. אני פוגש את שולה, רותי ועוד קרובות משפחה, שהגיעו מקריית שמונה ("לא עזבנו במלחמה") וממושב רמות נפתלי הסמוך. "בוא, זארה זה המקדש, זה המקדש של הבנות", הן מרצות לי. "זה מקום עממי, אופנתי, זול. זארה, איפה שלא תלך, תמיד מלא. איפה שאתה הולך באירופה, יש תורים. ופה זה זול משמעותית. שמלות זה רק 100 ₪, 150 ₪".
-זה נשמע לא זול כל כך.
"זה 30 אחוז פחות מבארץ, כי בארץ יש לך תקורות גבוהות."
-מה עוד אתן מתכננות במסע?
"לטייל באקרופוליס, ולראות תרבות ואווירה יוונית."
-זארה זה ספרדי.
"כן. אבל פה הזארה הרבה יותר טוב מבישראל."
כשהן אומרות את זה, המבוגרת בחבורה נוזפת על חוסר הפטריוטיות. "אל תזלזלו בישראל. אני אוהבת לקנות רק אצל מעצבים ישראלים. זארה זה ניצול עובדים, זה עבדים. את לובשת פעמיים וזורקת. אני לא קונה זארה".
אולי אחת הסיבות לכך שהיא אומרת את זה, היא שאני מספר על ההפגנה בחוץ. הקטנה בחבורה, כנראה הבת של רותי, דואגת שזו הפגנה פלסטינית, אפילו לא אומרת את השם, ואני מסביר שזו הפגנה על השכר הנמוך – נושא שהן מזדהות איתו. המבוגרת בשלב מסוים גם נוטשת את הראיון בכעס, כדי להראות את מורת רוחה מזארה.
"הבת שלי מכורה לזארה, כמו כל הצעירות, אבל זו באמת סחורה שאתה לובש זמן קצר וזורק. מה שהיא אמרה זו חוכמה של אנשים מבוגרים", מנסה רותי להגיע לפשרה.
—
הודעה: בקרוב הוצאת מעין תוציא ספר שירה חדש ויפהפה לאהרן שבתאי, “חרוזי תה לשליט”. מוזמנים לסייע להדפסת הספר ולהזמין עותק בזול במסגרת המכירה המוקדמת. הפרטים כאן.