לא יורדים מהאולימפוס
ביוון נותרו כמה אלפי מאמינים של האלים הקדומים, מזאוס ועד אפרודיטה. הם מוחים על רדיפה מצד הכנסיה והממסד, אבל בינתיים עורכים טקסים מרשימים. הצטרפתי אל שתי קהילות כאלה
זה התחיל במפגש מקרי. 200 מטר מאחורי הדירה שלי באתונה, בקרחת יער על גבעת פילופפוס הנאוה, עמדה קבוצה של כמה אנשים מסקרנים-למראה ששלפה כמה כלי נגינה עתיקים ובקבוקי יין זולים, מהסוג שנמכר בכלי פלסטיק. תהיתי מה מתארגן, והם הסבירו לי שהם קבוצה פוליתאיסטית שמאמינה באלים האולימפיים ושבעוד חצי שעה, יתחיל הטקס לאל היין דיוניסוס.
“תראה איך האתאיזם והמונותאיזם החריבו את הקדושה בטבע והרסו את הטבע. הם רואים את הטבע כשורת רווח, של נפט, מכרות, כסף. אדם שרואה את הטבע כקדוש לא יהרוס אותו".
זה נשמע טוב מדי. שאלתי אם אוכל להצטרף. הם תהו אם אני פוליתאיסט. בלי להרהר יותר מדי, הכרזתי שכן. סך הכול תמיד העדפתי את הפוליתאיזם הכיפי על המונותאיזם מרבה המדון והאתאיזם נטול הסטייל. אני לא רוצה שיבטלו לי מינויים מסיבות תאולוגיות, אבל מה הטעם לבחור באל אחד או להמנע מהעסק כשניתן לקחת כמה?
הטקס, שנקרא "לינֶאָה" היה מרהיב, מהחוויות החזקות ביותר שלי מאז המעבר לאתונה. אותם אנשים שנראו קודם יוונים מנומנמים מהשורה, לבשו מדי ארגמן יפהפיים, חלק שזרו ענף קיסוס לשיערם. על העצים היה תלוי שם הקהילה שלהם "ת'ימלה". על פי אהרון שבתאי, ת'ימלה הוא המזבח, מהסוג שניצב בתיאטרון היווני על רצפת הריקודים של המקהלה. הטקס הלא ארוך התרחש סביב פסל של דיוניסוס שהוקף שלל נרות. הבאתי יוקללי כדי להצטרף לחבורה ולא להראות חשוד. בשלב מסוים, שלפתי את היוקללי וניסיתי לפרוט כדרך אגב. אבל גבר מזוקן הביט בי במבט זועם, כמי שמנגן בסקסופון בבית כנסת, אז הפסקתי. כל כלי הנגינה היו מסורתיים: לירה – שאני מניח שאינה שונה בהרבה מהכינור של דוד המלך - כמה זני מצילתיים, תוף גדול ועוד כמה כלי נשיפה והקשה מעץ.
בטקס הקדום נכחו 13 משתתפות ומשתתפים. הוא עבר בין מוזיקה ותפילות ביוונית שאחריהן כולם חזרו בקול, גם אני. אני מקווה שלא אמרו שום דבר נורא. מעת לעת, הנפנו את היד לשמיים בארשת נחושה. זה יכול היה להראות מהצד כמו איזה משחק או מחזה עתיק, אפילו חבורת חנונים של מבוכים ודרקונים, אבל היה ברור שלאנשים שנטלו חלק באירוע זו היתה דת ככל הדתות. הצטערתי רק שאני לבוש בצבע שחור כשכולם כה יפים וארגמניים. בשיא הטקס, אחד אחרי השני נסכו את היין על המזבח בספלים שמזכירים כוסות פסח ומלמלו משהו. וגם אני.
אחרי האירוע, קצת קשקשנו. וחבריי החדשים הסבירו לי שהם רואים בעצמם ממשיכי היוונים הקדמונים. היה חשוב להם לומר "לא נעלמנו". אחד אחרי השני, הם נכנסו לשיחים האפלוליים והחליפו לבגדי יומיום, חוץ מאיש הדור שזיהיתי כמנהיג, ונותר בגלימה. דיברנו על הנוכחות של הפוליתאיזם ביהדות – נושא שהם הכירו היטב. הזכרתי את אנטיוכוס אפיפנס והגזרות שלו נגד היהדות שלא היו מקובלות בפוליתאיזם היווני, שבשום מקום לא ניהל מלחמות דת. הם התנצלו בפניי והסבירו שאנטיוכוס היה קצת מטורף. היו כמה חברים שהתאבססו על הנגינה ונותרו גם אחרי הטקס לנגן את השירים היפים לאלים, אולי כדי לעורר עניין בעוברים ובשבים. התחברתי עם אחד מהם, בחור מתוק שעובד כמורה פרטי למתמטיקה לילדים. אמו היתה חלק מהתחיה של ההלניזם בשנות ה60 והוא ממשיך את דרכה. הוא הביט לעבר האקרופוליס שמולנו ואמר שהמבנה ניצל מחורבן רק כי הוסב לכנסיה למריה הבתולה בתקופה הביזנטית ואחר כך למסגד (ולהרמון) בתקופה העות'מנית. "זו הבעיה עם המונותאיזם, הם לא מקבלים דתות אחרות. לנו יש תפיסה אחרת לגמרי."
תכננתי גם להגיע לאירוע שבוע אחר כך, ב26 בירח גמיליון המכונה גם 27 בינואר, שבו נחוגה ה"תאוגמיה", חתונת האלים זאוס והרה, הפאוור קאפל של האולימפוס. אבל יש לי בעיה להגיע בזמן לחתונות והגעתי רק לאחר שהכול נגמר. רק יכולתי להתרשם מהסט היפהפה שבמרכזו פסלי שני האלים. הצעתי לחבריי שאראיין אותם. בהתחלה ההענות היתה טובה, אבל הסבירו לי שצריך שהקהילה תתן אישור להתראיין. אחרי כמה ימים קיבלתי הודעה שהאישור לא ניתן, בגלל שמדובר בבלוג ישראלי, והיו שחששו שלהתראין אצלי זה לבחור צד בסכסוך הישראלי-פלסטיני. פוליתאיסטים כנראה לא זורמים, כפי שאפשר לצפות.
בתושיה, החלטתי לבגוד בחבריי ולפגוש קבוצה אלילית חדשה, שאוכל גם לראיין. וכך פניתי אל הארגון הפוליתאיסטי הוותיק ביותר YSEE, "ארגון העל של היוונים האתניים" שאמון על שימור "הדת היוונית האתנית". בניגוד לת’ימלה שמתבסס על דף אינסטגרם בעיקר, יש לו אתר מפורט מאוד ועמוס מאמרים וקומוניקטים נוקדניים. כשהזכרתי בפניהם את ת'ימלה הם חייכו בזלזול וטענו ש"ת'ימלה הם פיצול של פיצול של פיצול שיצא מאיתנו". כמי שסבב בחוגי השמאל בישראל אני מכיר את הסגנון הזה.
במשך שנים, YSEE נאבק שיוון תכיר בדת הפוליתאיסטית. אלא שב"2017", יוון נכנעה ואישרה את הפולחן של "הדת היוונית האתנית". אני מציין את השנה 2017 במרכאות, כי כך צויין כל תאריך לועזי באתר, מתוך סלידה ממספור השנים מלידתו של ישו, אדם שלא הכי פרגן לאלים האולימפיים.
על כל פנים, החברים מYSEE התגלו כהרבה יותר קומוניקטיביים. הם ענו מהר וקבענו פגישה במקדש, כשהם מקנחים בברכה היפה "מי ייתן והאלים תמיד יאירו עליך".
בשבת האחרונה בשעה שמונה הגעתי נרגש למקדש של YSEE לחוג את ראשית ירח אנתסטריון, אף שראש חודש שבט נחוג כבר ביום חמישי. המקדש פעל בקומה השניה של בניין משרדים באיזור מכוער ומסחרי מאוד ליד כיכר אומוניה, שבלילה היה די ריק ולא נעים להליכה. כשהגעתי, התאספו תשעה מבקרים\ מאמינים, מלבד המשתתפים בטקס, ואפילו מבקרת סינית עם מכשיר שמיעה, וישבו דרוכים באיזור הצופים.
שאלתי את הסינית איך שמעה על האירוע והיא התרגשה מאוד מהשאלה, אבל אמרה רק "כן". שאלתי שוב. נראה היה שהיא עומדת לחטוף התקף לב מעצם הפניה. אבל בסוף היא אמרה שוב רק "כן". הרמתי ידיים. אבל לא שמרתי טינה. התיישבתי ליד זקן הדור שנראה בגילאי השבעים-שמונים. מיד היתה לנו כימיה טובה, והוא פרץ בהרצאה מעניינת על כך שהחודש היווני חולק לשלושה חלקים ולא לארבעה שבועות כמו שאנחנו מכירים. גבר חייכן לחש לי שהאירוע תכף מתחיל.
“אנחנו לא נאו פגניזם או טרנד. זו דת שהגיעה מימי קדם. אנשים הגנו עליה ואיבדו את חייהם. הדת ההלנית אף פעם לא נעלמה, היא רק ירדה למחתרת כשהיתה לא חוקית. ואז מדי פעם צפה.”
אל החלל של המקדש, שיכול היה להראות גם כסלון גדול, נכנסו מחדר סמוך 13 גברים ונשים בבגדים לבנים ובגלימות, ברובם בגילאי החמישים-שישים. אחד מהם, שנראה בכיר יותר, הכה בתוף כדי להרים את ההתרגשות – מה שאכן קרה. והם ניגשו לחזית המקדש והתחילו בטקס. הטקס היה כצפוי ביוונית אז לא ממש הבנתי. אבל נהניתי. היו שוב הרבה הדלקת נרות, הרבה פרחים. בניגוד לנהוג בת'ימלה שבו שלחו יד לשמיים, פה היה מקובל יותר להניח יד על הלב. גם הבחורה הסינית הקפידה. אני פחות, כי הייתי עסוק בצילום, דבר שקשה לעשות כשמניחים יד על הלב. במקום אמן השתמשו במילה "יניטו".
הגבר המבוגר לידי השתעל בכל הפרק הראשון של האירוע. חששתי שאולי יש לי חומרים אלרגניים בסוודר. האמת שהשיעול שלו לא הפריע לאיש, אבל הגבר הרגיש איום. אז הוא ממש סתם לעצמו את האף והפה בצעיף כל הטקס כדי לא להשתעל. זה הצליח, אבל חששתי שהוא ייחנק.
הטקס היה יפה מאוד וכולם היו מקסימים, אף שלטעמי דווקא על גבעת פיליפפוס נוצר משהו קסום יותר, כשברקע האקרופוליס, מאשר במקדש שבבניין המשרדים. כאן היו הרבה יותר פסלים מרשימים. כולל קלשון וחנית מוזהבים. בתום הטקס, נתנו גם לאורחים להשתתף מעט. נעמדנו בתור ובהתחלה פיזרנו מעט חול פרחוני לתוך כד ואחר כך קיבלנו קערה עם יין או שמן ונסכנו אל הכד המוזהב. ניסיתי לתת את התור שלי בג'נטלמניות לעלמה הסינית, אבל היא לא הסכימה ונסכה אחרונה, נרגשת מאוד. בסיום כולם אמרו "קלו מינה", חודש טוב.
אחר כך ישבתי עם יאניס, אחד מכהני הדת וממנהיגי הקהילה. הצטרפה אלינו ניקי החביבה (או בשמה האלילי יותר אָרֶטִי), שסייעה בתרגום. אני חייב להגיד שהיה לי קצת קשה להתרכז בראיון כי מולי נעמד פסל של גבר עירום, מן הסתם אל או גיבור מלחמה, שהאשך שלו די הופנה כלפי כסימן שאלה, אבל זה כנראה סיכון מקצועי של עיתונאי שחוקר את החזית הפוליתאיסטית.
ביומיום, יאניס הוא מרצה לגאוגלוגיה באוניברסיטה. הוא סיפר שבקהילה רשומים 2000 חברים, אבל לא כולם פעילים. "אנחנו לא מעוניינים במספרים גבוהים, אלא באיכות. ובניגוד לנצרות, אנחנו לא מיסיונרים".
יאניס השתתף בקבוצה עוד מימיה הראשונים, ב1997. אבל גילה את האמת עוד קודם. לדבריו, אף פעם לא היה ממש נוצרי. בשנות השמונים, כבחור צעיר, היה עסוק בגילוי עצמי. הוא בדק מסורות ילידיות אמריקאיות והתנסה במדיטציות. בסוף גילה שדת סבי סביו היא הנכונה.
ניקי מספרת שהיתה בצעירותה נוצרית, אבל לא התחברה לדת. "הכרתי חברים שקראו פילוסופיה וזה גרם לי לחפש. לפני שנה וחצי הגעתי לפה ומצאתי את הדת האמיתית שלי.".
ליאניס חשוב להגיד שלא מדובר באופנה. "אנחנו לא נאו פגניזם או טרנד. זו דת שהגיעה מימי קדם. אנשים הגנו עליה ואיבדו את חייהם. הדת ההלנית אף פעם לא נעלמה, היא רק ירדה למחתרת כשהיתה לא חוקית. ואז מדי פעם צפה, למשל במאה ה15 או במאה הקודמת.
-יש לכם חוקים, נאמר כמו חוקי הכשרות היהדות?
"אין ממש הגבלות. אפשר לאכול הכול. אבל יום לפני ויום אחרי טקסי המיסטריות יש חוקים מסוימים. כשאתה כהן אתה צריך לחיות לפי המידות הטובות. אני בלי קשר צמחוני כבר מאז שנות השמונים, אז זו לא בעיה."
-איך מתייחסים הקולגות באוניברסיטה לאמונה שלך?
"הם מכירים אותי שנים כבר, אז אין תגובות מיוחדות. אבל תמיד יש מי שלא מכירים אותנו, וחושבים שזה לא מקובל או שייך לעבר”.
-ראיתי בדף שלכם שאתם נאבקים נגד הסדרה "כאוס" של נטפליקס, מעין קומדיה לא מצחיקה שעושה שימוש באלים כמו זאוס.
“זו סדרה פוגענית. האמת היא שלא צפינו בזה אישית, אבל ביקשנו ממשפטן שיגן על הזכויות שלנו. הסדרה תוקפנית כלפי הדת שלנו. זה חשוב לנו כי אלה החיים שלנו. אם היו מצלמים סדרה קומית מזלזלת על ישו בוודאי הכנסיה היתה מתרעמת. במקרה של פגיעה באלים, לאף אחד לא אכפת מאיתנו.”
-מה אתם בעצם דורשים כרגע מהרשויות, אחרי שהדת פחות או יותר אושרה?
”לטביה היתה האחרונה להפוך נוצרית, זה קרה רק בערך במאה ה15. עכשיו, מתחילים ללמוד שם בבתי הספר את הדת הקדומה, דיאבטוריבה. במקרה שלנו, הנוצרים הם אלה שעדיין מציגים בבתי הספר את המסורת שלנו ואת הארכיאולוגיה. ואנחנו לא יכולים אפילו להגיב. נפעל לשנות את החוק ככה שאנחנו נכתוב את הספרים לגבי הדת שלנו.”
אחרי הטקס, שוחחתי עם מאמין באלים והוא אמר כמה דברים יפים: "המונותאיזם הרבה יותר פטריאכלי, בפוליתאיזם חצי מהאלים נשים וחצי גברים, יש צד נשי חזק אצלנו שדרוש כיום. תראה איך האתאיזם והמונותאיזם החריבו את הקדושה בטבע והרסו את הטבע. הם רואים את הטבע כשורת רווח, של נפט, מכרות, כסף. אדם שרואה את הטבע כקדוש לא יהרוס אותו".