הפנקס של פנקס הקטן
האם תחקיר שפרסמתי לפני עשור על חני בלייווייס, שהיתה אז אישה אלמונית, מרעיד את התקשורת היום
אף שבמהלך חייה לא היתה ידועה מחוץ לחוגי מצודת זאב, חני בלייווייס ז"ל הוא שם שרץ עכשיו חזק בכותרות. כולם במתח אם המשטרה תשיג את הטלפון שלה, שעשוי להפליל את שרה נתניהו. אף שכמובן התחקיר האמיתי היה של "עובדה" ושל ספי עובדיה, יתכן שבמידה מסוימת ובעקיפין, הפרשה הזו התפוצצה מעט בגללי. לכל הפחות, הייתי הראשון שפרסם על בלייווייס תחקירים.
בפברואר 2015, בדיוק לפני עשר שנים פחות חודש, הייתי בעל טור בחירות חדש ב"מוסף הארץ". נתקלתי בשמה לראשונה כשראיינתי אדם בשם דוד מרחב. מרחב גדל לבית רביזיוניסטי, נהיה קומוניסט מסור, התאכזב מהקומוניזם והפך להיות חלק מבשר הליכוד, ואחרי שפוטר ממכון ז’בוטינסקי עזב פגוע והסכים להציג בפניי את הכביסה המלוכלכת של מצודת זאב ואשת הסתרים שמאחורי המצודה.
דוד מרחב הוא דמות מרתקת, ברנש עם רוחב עניין מרשים, כותב ומתרגם שירה, מלמד אגיפטולוגיה ויוונית עתיקה. אחרי שעזב את הליכוד בטריקת דלת, נע לכיוון ארץ חדשה של אלדד יניב - דמות אחרת שמרחפת מימין לשמאל וחזרה. כשלא עברו את אחוז החסימה, פלרטט לכיוון ציפי לבני. כשראיינתי אותו, עדיין ראה בעצמו ז'בוטינסקאי ואפילו נראה כמוהו. מאז, נוספו למרחב פאות והשם האמצעי פוירמן. הגלגול הנוכחי שלו הוא חרדי אנטי-ציוני המקורב לנטורי קרתא. עדיין מרתק לקרוא אותו. בין פשקוויל לפשקוויל שהוא מעלה לפייסבוק, הוא כותב על רטוש ותרבות הלנית.
בזמן הלא ארוך שהיה ליכודניק, עוד לפני שהוטבע הביטוי "ביביסט", שימש מרחב כמנהל יחסי הציבור של מכון ז'בוטינסקי וכתב בעיתון הימין האיכותי "מקור ראשון". בראיון העזיבה הנזעם, שהיום הוא מגדיר כ"מריר ומיותר", חשף לראשונה את האדם החזק במצודה, חני בלייווייס, בזכות קרבתה אל שרה נתניהו. לטענתו, מרחב נקרא לרגל בשליחותה אחרי דני דנון שהתמודד עם נתניהו בפריימריז, ולרחרח בעקבות ההתקרבות בין אמיר אוחנה לפייגליןף מתחרה אחר אז. פייגלין, בתגובה, אמר "זה לא מפתיע אותי". מלבד זה, מרחב ניהל במקור ראשון דמוניזציה של השמאל ושל “מחאת האוהלים” בהנהגת דפני ליף והאלהה של נתניהו. מרחב סיפר על משטר "סטליניסטי" ששרר במצודה. והוא היה חלק מהמשטר הזה. הוא ידע שזו הדרך להתקדם וביצע את ההוראות. זה היה מעין גרסה מרוככת של מה שהתקשורת מכנה "מכונת הרעל", ועוד מפי איש שעזב אותה.
אני חייב לומר שאני לא חובב של ספורט הירידות על שרה נתניהו וסבור שחלק מהסיקור האינטנסיבי שלה קשור לשנאת-נשים שטבועה בתקשורת ובציבור, גם אם אכן ההתנהלות שלה חריגה ואולי לא חוקית. היא עדיין רעיית ראש ממשלה ולטעמי גם אדם נוגע ללב.
הסיפור הוא נתניהו. וזה גם לא סיפור אישי, אלא כרגע מדיניות הנקם של מדינת ישראל תחתיו. נושא השחיתות והשמפניות הוורודות הוא, ודאי כרגע, משני להפסקת המלחמה. העניין המרכזי הוא הֶרֶג עשרות אלפי ילדים, קשישים ונשים, כולל רבים מהחטופים עצמם, באמתלה של מלחמה לשחרור החטופים; ונוסף על כך, הטבעת ישראל בבוץ עזתי כדי לשמר את שלטונו.
כשכתבתי על בלייווייס, היא היתה אשת סתרים, שכמעט לא ניתן למצוא עדויות לקיומה במנועי החיפוש. בפייסבוק כינתה את עצמה "מחלקת קפה-תה בליכוד" והגיחה לכותרות רק כשהגנה על שרה נתניהו בפרשת ליליאן פרץ כשטענה כי פרץ העוזרת "ישבה ליד הבריכה עם יוגורט בכיף". מלבד זה, שמה הופיע רק בעיתוני ליכוד עם שמות כמו "ליכוד שלי" ו"ליכודניק".
חשבתי שאולי מרחב מגזים, כי נעלב מפיטוריו מ"מכון ז'בוטינסקי". אבל גם שני מקורות נוספים שלי בליכוד סיפרו שבלייווייס הפכה לאישה החזקה בליכוד והגדירו את האווירה סביבה ל"כמו האינקוויזציה". מקור אחד סיפר שהשיא הוא שירקה על מנהל מחלקה בכיר ומבוגר בליכוד, דמות שרבים במצודה אוהבים. הבכיר הגיב ש"לא נכנס לדברים האלה". לא ציינתי את שמו כדי לא לפגוע בו, כי הבנתי שהוא אדם חמוד.
כשביקשתי תגובה מחני בלייווייס קרתה סיטואציה סלפסטיקית. היא אמרה שהיא מתקשה להיזכר בשמו של דוד מרחב, סותרת את טענתו שנפגשו מדי יום. אבל אז, לא סגרה את הטלפון בסוף השיחה, וירדה עם האיש לידה על דוד מרחב. בהמשך גם הליכוד הכחיש את כל הטענות. כיום מרחב מספר שהוא חושב שחני היתה זו ששילמה לנתניהו את הכסף כדי שיוכל לשלוף שטרות ולהראות שהוא קונה פלאפל.
אחרי הכתבה, פרסמתי סיפור נוסף שהגיע משכן, על איך חני בלייווייס הצליחה לסגור לשבוע רחוב ביפו עבור סוכת האבלים של אביה. והחלו לזרום עוד סיפורים. אבל הרגשתי שאני קצת יותר מדי דורך על הרגל של בן אדם די זוטר למרות הכול, ושהסיפורים מעניינים, אבל מעט סנסציוניים. עניין אותי בעיקר הצד הדרמתי של כל העניין – דמותה של חני כמעין פנקס הקטן של הוד מעלתה. ואיך היא עצמה הופכת למיני-שרה נתניהו מול סביבתה. וגם ריתק אותי דוד מרחב, מחליף הזהויות והמתאכזב. אולי אין לי את הקילר אינסטינקט של תחקירנים אמיתיים.
אבל יתכן שבכל זאת, לכתבה הזו היתה חשיבות להתנפצות הפרשיה הנוכחית – שהביאה את שרה נתניהו להתבצר בפלורידה ואת כולם לתור אחר הטלפון האבוד של המנוחה. לאחר הכתבה שלי, הבנתי ששרה נתניהו לא אהבה שחני בליווייס השתמשה בבית משפט בשמו של ראש הממשלה לשחרור קרוב משפחה של חני שנעצר על אלימות והיחסים עם חני התקררו, לפחות לזמן מה. במשפחה הרגישו כפיות טובה, לאחר שבלייווייס נשכבה על הכביש בשביל שרה בפרשת ליליאן פרץ ובעוד מקרים. בתגובה, לורה דיין, בתה של חני, החלה ללכלך על הליכוד בפייסבוק ומחקה לאחר יממה. נותרו צילומי מסך. לורה כתבה בתגובה להוצאות הריהוט של נתניהו, פוסט כמו "הזוג המלכותי חי כאילו רוב המדינה לא חי מתחת לקו העוני (כולל עובדים נאמנים של הזוג המלכותי). רק פרייאר מצביע נתניהו" ותייגה את אמה חני. שכן עבור חני הנאמנות לא השתלמה, לפחות כלכלית. היא נותרה ענייה.
יתכן שאז, לפני עשר שנים בדירתו של דוד מרחב בחיפה, מתחת לתמונת ז'בוטינסקי והגיליון הראשון של דבר, החל הקרע בין העוזרת הנאמנה ומשפחתה לשרה נתניהו, ולהפך; קרע שהפך לתהום גדולה, שהיום מאיימת להפיל לתוכה רבים.